הוספה למועדפים | יצירת קשר | דף שער
ניטרו הבית של הספורטאים
לקומונה
לרדת משעתיים – מחשבות בעקבות שבירת שיא העולם במרתון

 מאת: ניר בדולח – מאמן טריאתלון, מוסמך במדעי הספורט M.P.E.


שבירת שיא העולם במרתון (שנקבע בשנת 2008 על ידי היילה גבריסלאסי) במהלך מרתון ברלין האחרון על ידי פטריק מקאו ב-21 שניות והעמדתו על 2:03.38 שעות, מעלה מחדש את הדיון הנצחי האם רץ יוכל לרדת אל מתחת לשעתיים בריצת המרתון.


שיא העולם במרתון השתפר במעל ל-16 דקות מאז תחילת שנות ה-50 ומאז שנות ה-60 השיא משתפר בסדר גודל של 1-5 דק' לכול עשור (למעט דעיכה במגמה זו שחלה בשנות ה-70) עם הכניסה המאסיבית של רצים אפריקנים לזירת המרתון העולמית והפרסים הכספיים הגדולים אשר מלווים שבירת שיא זה. אם בוחנים את מגמת השיפור מאז שנות ה-60 עולה, כי אם ימשך קצב שיפור זה שבירת מחסום השעתיים צפויה לקחת עוד כ-12-13 שנים.


מדענים משתמשים במשתנים הפיזיולוגיים הקובעים את יכולת הביצוע בריצות ארוכות – צריכת חמצן מרבית, סף חומצת חלב ויעילות מכאנית בריצה, לפיתוח מודל לקביעת יכולת ביצוע במרתון (לקריאה נוספת על משתנים אלו לחץ כאן). צריכת החמצן המרבית לרצי מרתון ברמה העילית נעה בין 70-85 מ"ל/ק"ג/דק' (לצורך השוואה, לגבר צעיר לא מאומן יש צח"מ של כ-45 מ"ל/ק"ג/דק') והם מסוגלים לשמור על מהירות ריצה השווה ל-85-90% מצריכת החמצן שלהם ללמעלה משעה. כאשר מוסיפים למשוואה יעילות מכאנית גבוה (בשילוב עם צריכת חמצן ויכולת שמירת קצב גבוהים) מרתון של פחות משעתיים נראה אפשרי מבחינה פיזיולוגית.

 

התקדמות שיאי העולם במרתון לאורך השנים (מתוך Joyner, 2011)

 

למרות שישנן אפשרויות רבות לשילוב שלושת המשתנים הפיזיולוגיים במסגרת רצי עילית, נדיר מאוד שאותו רץ יבורך גם בצריכת חמצן גבוה וגם ביעילות מכאנית משובחת ולרוב שני המשתנים האלו מתנהגים ביחס הפוך אחד כלפי השני (כאשר האחד גבוה מאוד, השני צנוע יותר וההיפך). לרצים ממזרח אפריקה יש לרוב יעילות מכאנית בריצה טובה מאוד אך עם זאת, צריכת חמצן צנועה וסף חומצת חלב נמוך יחסית (המחקר הקלאסי של פולוק הראה שלרצי עילית שמתמקדים במרתון יש לרוב צריכת חמצן נמוכה יותר בהשוואה לרצים אשר מתמקדים במרחקים קצרים יותר). לאור זאת, נראה כי לרץ אשר ישבור את סף השעתיים במרתון תהיה יעילות מכאנית יוצאת מן הכלל.


הגורמים הקובעים את היעילות המכאנית בריצה הם בין השאר התפלגות סיבי השריר (היחס בין היחידות הסבולתיות מסוג 1 ליחידות המהירות מסוג 2), סגנון הריצה (כגון הגובה האנכי אותו עובר הרץ בכול צעד, מיקום פגיעת כף הרגל ברצפה ועוד), משקל נעלי הרץ ונתונים אנתרופומטריים של הרץ (כגון אורך העצמות בפלג גוף התחתון, מסת כף הרגל והקרסול, משקל הרץ ועוד).


שני גורמים פיזיולוגיים נוספים אשר קשורים ליעילות המכאנית של הרץ ויכולים לתרום ליכולת הרץ הם שימוש מוגבר בחומצות שומן כמקור אנרגטי (ובכך דחייה אפשרית של דלדול מאגרי הגליקוגן בשרירים ובכבד) והפחתה בייצור החום המטבולי (דבר שיקטין את סטרס החום וייסיע לשימור תהליכים אירוביים ברץ).


אם מנסים להעריך את מראהו של אותו רץ עתידני אשר ישבור את מחסום השעתיים במרתון יש לקחת בחשבון את העובדות הבאות: מעל ל-80% מהזמנים המהירים ביותר בהיסטוריה לריצת המרתון שייכים לרץ קנייתי או אתיופי. זאת ועוד, במסגרת 30 הרצים אשר ירדו מתחת ל-27 דקות בריצת 10,000 מ' (29 מתוכם ממוצא אפריקני), הגובה הממוצע הינו 6±170 ס"מ והמשקל הממוצע הינו 5±56 ק"ג (יצויין, כי הרץ הלבן היחידי ששייך לחבורה, כריס סולינסקי, מתנשא לגובה של 178 ס"מ ובעל משקל של 70 ק"ג, כלומר בעל נתונים שונים מאוד מחבריו למעמד). נתונים אנתרופומטריים אלו יכולים לסייע לרץ בניהול משק החום בגופו במהלך הפעילות הגופנית (הודות ליחס מסה-שטח פנים עדיף) ולהשגת צריכת חמצן מרבית יחסית טובה יותר (לאור מסת הגוף הנמוכה שלהם). כמו כן, אותם רצים ממוצא אפריקני נולדו וגדלו תוך חשיפה לגובה רב והיו פעילים גופנית כבר מילדות, עובדות שמקנות להם יכולת אירובית משופרת.


לסיכום, סביר להניח שאותו רץ אשר ישבור את מחסום השעתיים בריצת המרתון יהיה בעל מימדי גוף קטנים ויעילות מכאנית יוצאת מן הכלל בריצה. הרץ יולד ויגדל תוך חשיפה לגובה רב ויבצע פעילות גופנית נרחבת כבר מילדות. ומאוד סביר להניח שצבע עורו יהיה כהה...

מקורות


Joyner M.J., Ruiz J.R., Lucia A., The two-hour marathon: who and when. Journal pf applied physiology, 2011 Jan;110(1):275-7



|
חדשות באתר
הרשמה לעדכונים במייל
כתבות אחרונות
לכל הכתבות...
מופעל באמצעות מגוון אפקט Nitro - הבית של הספורטאים