הוספה למועדפים | יצירת קשר | דף שער
ניטרו הבית של הספורטאים
אירונמן אוסטריה- סוף דבר, או אולי תחילתו...

מאת - אורי שואבי, אירונמן טרי

 

30 ליוני - עדי ואני על ציודנו בנתב"ג, משתרכים בתורים אינסופיים בדרך לטיסה לאוסטריה. מזוודת האופניים מושכת תשומת לב ושאלות המלוות בהערות התפעלות ועידוד כשמסתברת מטרת הנסיעה. 3.5 שעות טיסה, עוד 3.5 שעות נסיעה ברכב הביאו אותנו לקלגנפורט באחת בלילה.

בוקר, הקרנבל כבר התחיל במתחם התחרות ((ironman city. מסיימים את ההרשמה וקבלת הערכה ויוצאים לאקספו למסע ציד אחרי הלוגו- אני משתדל לקנות כמעט כל דבר שיש עליו לוגו של איירונמן. בשלב מסוים גיחכתי לעצמי- זהו, קיבלתי את ערכת הציוד, יש חולצות עם לוגו, אפשר לארוז ולחזור הביתה...

המתחם מתמלא במתחרים, האווירה מתחילה להתחמם ואני מתחיל להרגיש התרגשות וציפיה.

העיר ממוקמת על שפת אגם באזור כפרי עם נוף מדהים. ערכתי אימון שחיה קצר באגם, המים נעימים ושקטים, תענוג אמיתי. אחה"צ התמודדתי עם הרכבת האופניים (נאלצתי לפרק אותם לצורך האריזה), לבסוף הכול הסתדר ויצאתי לרכיבת מבחן מוצלחת. אחד החששות הכבדים שלי היה מפני תקלות טכניות בלתי צפויות ובלתי נשלטות, שעליהן התחרות עלולה ליפול, לכן לא חסכתי מראש באמצעים לצמצום הסיכון.

יש לציין כי בניגוד לארץ, יש בקלגנפורט תחושת ביטחון לרוכבי אופניים על הכביש. אתה יוצא לרכיבה ללא חשש שמא לא תחזור ממנה בשלום.

בערב התכנסנו למסיבה פסטה שלא הייתה מביישת חדר אוכל של קיבוץ. כמה אלפי אנשים תחת קורת אוהל אחת, מסך ענק מקרין קליפים של תחרויות עם רגעי הצלחה ורגעי קושי שלא ממש מתחשק להזדהות איתם. הררי פסטה ובירות זורמים אלינו והאווירה מדהימה.

במלון עדי תפסה יוזמה והקריאה לי סיכום תחרות של בחור שתיאר את משברי מערכת העיכול והקשיים שפקדו אותו תוך כדי תחרות. ממש משובב נפש, אבל כתוב נפלא...

ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד.

למחרת עמדו בפנינו שתי משימות-  הכנת הציוד לתחרות ונסיעה ברכב על מסלול הרכיבה על מנת ללמוד אותו.

ערב התחרות מכינים את האופניים והציוד באזור ההחלפה- ציוד לרכיבה בשקית אחת ולריצה בשקית אחרת. לכל מתחרה ישנו מיקום קבוע מראש לפי מספר המתחרה לאופניים ולשקיות. יצויין כי הארגון ואבטחת המקום יוצאים מן הכלל, רמה שלא מוכרת לנו בארץ.

מסלול הרכיבה עובר בנופים כפריים עוצרי נשימה, שתי הקפות של 90 ק"מ, בחלקה האחרון של כל הקפה מס' עליות מהן אחת לא קלה.

 

 

לילה לפני התחרות. למרבה הפלא אני רגוע למדי ומצליח לישון לא רע. השכמה בארבע לפנות בוקר, ארוחת בוקר עם קבוצת ישראלים המתארחת באותו מלון. כולם בהתרגשות שיא, ואני משום מה רגוע לגמרי. יוצאים למתחם, בדיקה אחרונה של הציוד בשטח ההחלפה, לובשים את חליפת השחיה, תמונה קבוצתית אחרונה ויוצאים לנקודת הזינוק.

הקרנבל בעיצומו. קהל עצום, מוסיקה בקולי קולות, וכרוז המכריז על הזמן שנותר עד לזינוק. הרגע הגיע. צפירה אדירה ו- 2600 מתחרים מזנקים לאגם. בתחילת השחיה הצפיפות איומה וה"מכבסה" החלה לעבוד. המתחרים חותרים במרץ כאילו הם לבד באגם. סופגים ומחלקים חבטות סביבם, כך עד שנוצרים רווחים בין השוחים. השחיה עברה עלי בקלות ובקצב לא רע. 800 מטר אחרונים הינם בתעלה המובילה לנקודת היציאה. על שתי הגדות מריעים מאות מעודדים. המים בתעלה עכורים ומלאי אצות ושוב נוצרת תופעת המכבסה רק שהפעם לא ניתן לראות מהיכן מגיעה המכה.

מהיציאה עד לשטח ההחלפה מס' מאות מטרים שעברו עלי כמו חלום. התארגנתי לרכיבה, שתייה, בננה ומתחילים את הרכיבה. מראש תכננתי להיות מאד זהיר במאמצים כדי לא להגיע באפיסת כוחות למרתון. קצב הרכיבה טוב ואפשר לי גם ליהנות מהנוף. מידי כמה עשרות ק"מ ישנה תחנת הזנה. במהלך כל התחרות יש להיות מבוקר ומתוכנן ובמיוחד ברכיבה. כיוון שלא עצרתי בתחנות פיתחתי מיומנות בחטיפת המוצרים, אך קרה שפספסתי, לכן דאגתי שיהיו לי מעט עודפים כדי לא להיכנס למצוקה.

 

 

סיבוב ראשון עבר בקצב 29. בסיבוב השני, באזור העליות המאמץ כבר ניכר והשפיע על הקצב. העליה האחרונה, הקשה יותר, הגיעה. מספר מתחרים ירדו מהאופניים ועלו אותה ברגל. ידעתי כי ברגע שאעבור את העליה, סיימתי את התחרות. הריצה לא אמורה להוות מכשול אם לא תהיינה תקלות לא צפויות. הרגשתי כי דבר לא יעצור ולא ישבור אותי.

מחשבה זו המריצה אותי, ולכן עד מהרה העליה הייתה מאחורי וכל שנותר לי הם כ- 20 ק"מ במגמת ירידה עד לסיום הרכיבה, אותם ניצלתי לשחרור שרירי הרגליים.

נשאר רק המרתון. ידעתי שאני מסיים ולא משנה באיזה קצב. תכננתי קצב איטי יחסית ליתר ביטחון.

את ההחלפה לבגדי הריצה ביצעתי בנחת במשך מספר דקות, אכלתי, שתיתי ויצאתי לדרך. מראש הכנתי במכנסי הריצה כדורי מלח ו- BCAA .

המסלול החל מנקודת האמצע המהווה גם את נקודת הסיום, עבר בגן ציבורי לתוך שכונת מגורים- כ- 5 ק"מ, חזרה לאמצע ועוד כ- 5 ק"מ לכיוון מרכז העיר. כך פעמיים ו- 5 מעברים דרך נקודת האמצע.

עדי המתינה לי בתחילת הריצה וזכיתי לפגוש אותה עוד מספר פעמים לאורך המסלול והיא אף ליוותה אותי בריצה במשך מס' דקות, תרומה משמעותית למורל.

כל כ- 2.5-3 ק"מ הייתה עמדת הזנה עם ילדים מתנדבים שהגישו ספוגים רטובים, נוזלים ואוכל. הרגשתי כמו בשוק. עצרתי בתחנות, שתיתי, עברתי על כל סוגי האוכל (בננות, אבטיחים, לחם, תפוזים ועוד) כאשר הקפדתי לשמור על בסיס של ג'ל כל 45 ד' והמשכתי בריצה. כאשר הגיע זמן לקיחת הכדורים הושטתי יד לכיס האחורי, ולהפתעתי גיליתי שהכיס נעלם. הסתבר כי משום מה שכחתי להחליף את מכנסי הרכיבה ורצתי עם טיטול בלי לשים לב (נא לא לספר לאף אחד- פדיחות...). במצב רגיל תקלה כזו הייתה עלולה לגרום לחשש ואולי למשבר. כיוון שבאימונים כמעט ולא השתמשתי בכדורים ידעתי כי זה לא יעצור אותי, לכן כל שנותר לי הוא לגחך ולהמשיך.

 

 

לאורך הריצה שמרתי על דופק נמוך ואפילו נמוך מהמתוכנן (זון 1גבוה- 2 נמוך) שאפשר לי ריצה בקצב ממוצע 6 לאורך מרבית הריצה.

עד לק"מ ה- 27 לערך הרגשתי מצוין. בהמשך תקפו אותי כאבי בטן חדים בכל פעם שהכנסתי משהו לפה, אך החלטתי שכל זמן שמדובר בכאב בלבד ולא בבחילות או הקאות לא עלינו- אני ממשיך לאכול ולשתות. ב- 7-10 ק"מ האחרונים אבד לי החשק לאכול והסתפקתי בקולה ומים. כ-3 ק"מ מהסיום הסוסים הריחו את האורווה, הגברתי קצב עד לסיום.

כ- 20 המטרים האחרונים הינם מסלול תחום משני צדדיו ושטיח המוביל לשער. מעודדות רוקדות משני צידי השטיח, מוסיקה רועשת וכרוז המכריז על בואך. אני נכנס למסלול, תוך נפנופי ידיים עם המעודדות בקצב המוסיקה, ברקע הכרוז צועק :      ori shoavi from Israel, you are an ironman .

אני עומד על קו הסיום תחת השער, הזמן- 12:49 ש', הידיים מונפות לצילום הסיום, מסיים את ההנפה בקידה וממשיך הלאה לקבל את המדליה המיוחלת. חציית שער הסיום הייתה מרגשת, אך את עומק החוויה וההתרגשות לוקח מספר ימים לעכל.

 

 

סיכום-

בשנה האחרונה עברתי מסע מדהים. הצבתי לעצמי מטרות שעד כה נראו לי בלתי מושגות- מרתון ואירונמן. מהרגע שסימנתי אותן והתוויתי את המסלול להשגתן שום דבר לא היה יותר בגדר בלתי אפשרי. ביצעתי את תוכנית האימונים באדיקות, התמודדתי פעמיים עם פציעות שבקלות היו עלולות להשבית אותי. אבל המטרה הייתה ברורה והכול התגמד.

המסקנה- עם הרבה רצון וקצת יכולת, גם פיל יכול לעשות אירונמן... 

ההישג שלי הוא ללא ספק גם הישג של ניר. לניר הייתה משימה לא פשוטה שהוגדרה על ידי בשיחת תאום הציפיות- להרכיב לי תוכנית שתרסן אותי ותאפשר לי להשיג את המטרות ללא פציעות וזאת בהתחשב בעודף המוטיבציה שהביאה אותי לפציעות לא פשוטות בעבר (שיתוקים עקב פריצות דיסק, 2 ניתוחים בברך עם שחזור רצועה...).

ניר עמד במשימה בכבוד (אני פחות- ראה סעיף קבלת כנפי טיסה מהאופניים). שיתוף הפעולה היה מלא, ללא חפירות מיותרות מחד, ומאידך הייתה התעניינות ויוזמה.

ואיך אפשר בלי צפריר, שתרם את תרומתו המקצועית בהכנה למרתון ותרומה אישית בפרגון אינסופי לאורך כל הדרך. תודה ענקית לשניכם.

אחרונים חביבים- אתם חברי ניטרו היקרים. אין קבוצה כזו...רמות התמיכה, העידוד והפרגון שקיבלתי מכם תרמו לי המון. רק מי שמכיר בערך עצמו יכול לתת כל כך הרבה לסביבה, ותזכרו את זה כשאתם קובעים לעצמכם יעדים.  

מבחינתי זו רק תחילת הדרך, מצפה בקוצר רוח להמשיך בדרך לאופקים חדשים.

 

 



 
חדשות באתר
הרשמה לעדכונים במייל
כתבות אחרונות
לכל הכתבות...
מופעל באמצעות מגוון אפקט Nitro - הבית של הספורטאים