הוספה למועדפים | יצירת קשר | דף שער
ניטרו הבית של הספורטאים
לעבור בטסט ראשון – בקצה המזלג על מדידה והערכה בתהליך האימון

מאת: ניר בדולח - מאמן טריאתלון, מוסמך במדעי הספורט.

 

 

 

 

 

מבדקים (טסטים) הינם חלק אינטגרטיבי להערכת יכולת הספורטאי במסגרת תהליך אימון מתודולוגי ובבקרה על תהליך זה.

תהליך המבדק מורכב מ-2 חלקים מרכזיים: מדידה (התהליך בו אוספים את המידע הרלוונטי מהספורטאי) והערכה (התהליך בו מפיקים משמעויות מהמידע שנאסף לגבי יכולת הספורטאי, מידת ההתקדמות, קיבעון או דעיכה שלו, השלכות להמשך תהליך האימון, מציאת נקודות חולשה/חוזק ומגבלות, חיזוי לגבי תוצאות עתידיות ועוד).

טסטים נערכים לאורך כול תקופת האימונים ובהתאם לחלק בתקופת האימונים תתואם מטרת הטסט. לרוב, בתחילת תקופת האימונים (תקופת ההכנה הכללית או הבסיס) יערכו טסטים לקביעת "מצב כניסה" לתהליך האימון אליו נוכל להשוות מאוחר יותר וכן לטובת קביעת עצימויות אימון לתקופה זו. בשלב מתקדם יותר של תהליך האימון (תקופת ההכנה הספציפית או הבניה) יערכו טסטים לבדיקת התקדמות יכולות הספורטאי וכן לטובת עדכון עצימויות האימון שנקבעו בתקופות מוקדמות יותר. בשלבים המאוחרים של תהליך האימון לקראת תקופת התחרויות (התקופה הקדם תחרויות או תקופת השיא) יערכו טסטים לקביעת קצבי תחרות ו/או חיזוי תוצאות התחרות.

טסט לטובת קביעת עצימויות אימון יתבצע אחת למספר ימים עד שבועות בהתאם למרכיב היכולת אותה אנו מבקשים לבדוק, לתקופה האימונית במהלך השנה, לוותק של הספורטאי בענף, לגילו ומצבו הפיזיולוגי ולמשתנים אישיים. מרים משקולות אולימפי יכול לבצע בדיקה לקביעת משקל הרמה מרבי (הנקרא 1RM) בתחילת כול אימון הרמת משקולות בעוד שרץ למרחקים ארוכים סביר שיעשה מבדק להערכת סף חומצת חלב בהפרשים של לא פחות מ-4-6 שבועות. עם זאת, שניהם יוכלו לגזור את עצימויות האימון שלהם (משקל הרמה נוכחי כנגזרת ממשקל הרמה מרבי או קצב ריצה רצוי כנגזרת מקצב ריצה בסף חומצת חלב) מתוצאות הטסטים.

בבואנו לבצע טסט במסגרת תהליך האימון יש להקפיד על מספר דברים: בראש ובראשונה, הטסט חייב לבדוק את מרכיב היכולת אותה הוא נועד לבדוק (תקפות). לדוגמא, טסט ריצה למרחק של 30 מ' אינו יכול לבדוק טוב יכולת ריצה למרחקים ארוכים. לאחר מכן יש להקפיד כי הטסט מהימן, כלומר תוצאות הטסט עקביות כאשר מבצעים מספר ניסיונות שונים באותה תקופה. במסגרת המהימנות יש למזער טעויות מדידה אשר יפגעו בקבלת תוצאה עקבית. לדוגמא, כאשר יש מדידה ידנית בטסטים האורכים מספר מועט של שניות (למשל מדידה באמצעות שעון עצר ידני ריצה למרחק של 30 מ'), זמן התגובה של המודד יכול להשפיע בצורה משמעותית על תוצאות המדידה ולפגום במהימנות הטסט. דבר נוסף שיש להתחשב בו כאשר מקיימים טסטים בתנאי שדה (בניגוד לטסטים בתנאי מעבדה) הם המשתנים הסביבתיים (מז"א, אחוזי לחות, כיווני הרוח ועוצמתה, התנאים הטופוגרפיים בהם מתקיים הטסט ועוד). כך למשל טסט ריצה אשר מתבצע בצהרי היום בחודש יולי לא ייתן תוצאה דומה לאותו טסט המתבצע בבוקר קריר בחודש נובמבר גם אם רמת היכולת של הספורטאי שווה בשני המקרים.

בענפי ספורט הסבולת האירובית – שחיה, רכיבה, ריצה וכד', קיימים מבדקי יכולת מקובלים אשר בודקים מרכיבים שונים במסגרת היכולת האירובית, חלקם מבדקי מעבדה וחלקם מבדקי שדה. מבחינת מבדקי המעבדה בולטים 2 מבדקים עיקריים והם: מבדק לבדיקת צריכת חמצן מרבית ומבדק להערכת סף חומצת חלב. במבדקי השדה הסוללה רחבה יותר וכוללת את מבדק קופר (ריצה למרחק מרבי במהלך 12 דק', לו מתאם טוב לצריכת חמצן מרבית), מבדק 30 דק' (לו מתאם טוב לסף חומצת חלב), מבדקי זמן למרחקים שונים (טסט 3, 5 או 10 ק"מ בריצה, טסט 400 או 1000 מ' בשחיה וכד'), מבדק רוקפורט למייל אחד (מבדק המבוסס על מהירות הליכה למרחק של מייל ודופק המיועד לאוכלוסיות אשר אינן מסוגלות לרוץ) ועוד.

 

חלק מהטסטים הינם טסטים מרביים, בהם הספורטאי מתבקש למאמץ מרבי מוחלט או ביחס לאורך הטסט. לדוגמא, במבדק לבדיקת צריכת חמצן מרבית במעבדה, יבצע הנבדק מאמץ מדורג עד לרמה של מאמץ מרבי על מנת למדוד את צריכת החמצן המרבית של הנבדק במסגרת פעילות הגופנית הרצויה. לעומת זאת, במבדק קופר יתבקש הנבדק לרוץ בקצב המרבי אותו הוא יכול לשמר לאורך כול הטסט (12 דק'),הינו נמוך מהקצב המרבי אותו יכל הנבדק להחזיק במידה ומשך הריצה היה קצר יותר. מבדקים אחרים הינם תת-מירביים ולא ידרשו מהנבדק להגיע למאמץ מרבי, כך למשל במבדק לאיתור סף חומצת חלב, בו ניתן לסיים את הבדיקה לאחר שאותרה העליה החדה ברמת חומצת החלב אצל הנבדק.

לאחר שלב המדידה, בו אוספים נתונים בכלי מדידה אובייקטיביים ככל הניתן אודות היכולת אותה אנחנו רוצים למדוד, מגיע שלב ההערכה בו מנסים להפיק משמעויות מהנתונים. השוואה לתוצאות קודמות בין אם הן של תקופת אימונים קודמת או תקופת אימונים מקבילה אשתקד יכולה לתת מושג לגבי התקדמות היכולת הנמדדת אצל הספורטאי מתקופת או משנת אימון אחת לשנייה. אפשרות נוספת הינה השוואת תוצאת הטסט לקריטריונים או נורמות מקובלות. לדוגמא, על מנת לעמוד בדרישת היכולת האירובית של יחידות ביטחוניות מסוימות יש צורך לרוץ 3000 מ' בזמן טוב מ-13 דק' (קריטריון) או לחילופין צריכת חמצן מרבית יחסית של 42.4 מ"ל/ק"ג/דק' לגברים בגילאי 30-39 נחשבת ע"פ נתוני ה-ACSM (הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט) לשנת 2009 כממוצע לאוכלוסיה (נורמות).

לאחר שלב המדידה וההערכה יש צורך בבקרה של תהליך האימון לאור תוצאות הטסט. במסגרת הבקרה ולאור תוצאות הטסט יכולים להיות מספר תרחישים:

  • במקרה של קיבעון ביכולת הנמדדת, יתכן ובוצעה העמסה פחותה מידי במסגרת מחזורי האימון האחרונים, אשר לא חשפה את הספורטאי לגירוי אימוני מספק על מנת להמשיך ולייצר שיפור ביכולת. במקרה כזה יש צורך להגביר את העומס האימוני או לגוונו.
  • במקרה של דעיכה ביכולת הנמדדת יש לבחון האם תהליך האימון מותאם ליכולות הספציפיות של הספורטאי ולמצבו הפיזיולוגי הנוכחי. יתכן ובעקבות העמסה רבה מידי במסגרת מחזורי האימון האחרונים, הספורטאי קיבל גירוי רב מידי ולכן נבלמה התקדמותו. אפשרות נוספת הינה שהספורטאי לא עמד בתוכנית האימונים במלואה (בגלל מחלות, הפסד ימי אימון וכד') ולכן התוכנית לא יכלה לממש את השינוי הרצוי. במקרה כזה יש צורך בהתאמה מחדש של סרגל המאמצים והעומס האימוני בהתאם לתוצאות הטסט ומצב הספורטאי.

בחלק ב' של הכתבה נמשיך לסקור את נושא הטסטים.

            שיהיה בהצלחה בטסט,

ניר.



 
חדשות באתר
הרשמה לעדכונים במייל
כתבות אחרונות
לכל הכתבות...
מופעל באמצעות מגוון אפקט Nitro - הבית של הספורטאים