הוספה למועדפים | יצירת קשר | דף שער
ניטרו הבית של הספורטאים
מרתון פריז- נקודת מבט אישית

לפני שהחלה את עבודתה איתנו, השתתפה מיטל, התזונאית שלנו שמלווה את קבוצת ההכנה למרתון פריז, בעצמה במרתון פריז. להלן הכנות למרתון מנקודת ראיה של תזונאית...

 

 

מאת: מיטל עזר, דיאטנית קלינית וספורט B.Sc
מרכז רפואת ספורט "מדיקס" בתל אביב ומלווה מקצועית של קבוצת הרצים
NITRO1
טלפון לקביעת תורים: 03-6482333, 054-2470237 (מיטל גם מקבלת בקיבוץ גן שמואל אחת לשבועיים)
www.medixlife.co.il, www.yaeldror.co.il

על מה אני מדברת כשאני מדברת על מרתון פאריז?

עד לפני שנתיים חשבתי שריצת מרתון זה ליחידי סגולה בלבד, איזשהו יעד נכסף ובלתי מושג לאדם הפשוט ובטח שלא לי שאני לא שייכת לקבוצה ואף פעם לא עבדתי לפי תוכנית אימונים מסודרת. הזרע נזרע במירוץ "הר לעמק" הראשון, זו הייתה הפעם הראשונה שחודש שלם התכוננתי למירוץ לפי תוכנית אימונים ועם קבוצה. במהלך המירוץ פגשנו רצים נוספים ודיברנו על המירוץ וההכנה והם ששאלו אותי "מה הזמן שלך במרתון?"

לכאורה שאלה טריוויאלית, רק שאני מעולם לא רצתי מרחק ארוך יותר מ- 15 ק"מ וגם זה היה לקראת המירוץ. זה הצחיק אותי מאוד ואפילו העלה חשש, לאן נכנסתי? אולי קפצתי מהר מדי?

אבל נדבקתי בחיידק, מייד אחרי "הר לעמק" סימנתי מטרה חדשה - מרתון פאריז.

זה יוצא בתאריך נוח, בסביבות פסח, כך שלא צריך להפסיד הרבה ימי עבודה, האימונים בחורף - כך שלא סובלים מחום יולי-אוגוסט הידוע לשמצה. בהתחלה זה נשמע כפנטזיה קצת לא מציאותי. הרי מדובר בעוד שנה, אבל הזמן חלף ופתאום כ-7 חודשים מראש צריך להירשם למירוץ, כלומר להתחייב שאכן רצים מרתון.

הצעד הראשון היה ההרשמה למירוץ וקביעת זמן מטרה, סימנתי את היעד. הצעד הבא מחייב לקחת מאמן ולהתחיל תוכנית מסודרת. התוכנית כוללת 5 אימונים בשבוע בניהם אימוני אינטרוואלים, אימוני עליות, ריצת טמפו וריצה ארוכה. התכנון 6 חודשים של העלאת עומסים. עם הזמן העומס עולה, הנפח השבועי עולה ואני מתרגשת מכל יעד חדש שאני מצליחה לכבוש 20 ק"מ, 25 ק"מ, 30 ק"מ.

זה השלב שהעייפות והלאות מורגשת, אבל המטרה נהיית ברורה יותר ויותר, שאר החיים נדחים - מה שלא הכרחי ידחה לאחרי המרתון. 32 ק"מ, 35 ק"מ ו-36 ק"מ זה היה רגע שיא, ריצה מסכמת, היה לא פשוט - אבל אפשרי.

מכאן מתחיל ה"טייפר". מורידים הילוך ורצים פחות ופחות. ההרגשה מלחיצה ביותר, מה יהיה במירוץ, איך אצליח לסיים את המרחק? ותיקי המרתון מסביבי מסבירים לי על חשיבות הטייפר למלא מצברים ולשקם את הגוף לפני המרתון. נשמע הגיוני. הזמן מתקרב וההתרגשות עולה מדרגה. הגענו לשלב העמסת הפחמימות - בתור דיאטנית אני לוקחת זאת בכובד ראש ויודעת שיש לכך השפעה משמעותית על יכולת הריצה שלי באותו יום. זו ההזדמנות שלי לאגור עוד דלק לריצה הארוכה ביותר בחיי. חשוב שלושה ימים לפני לא לאכול ארוחות כבדות מידי, להוסיף פחמימות לכל ארוחה ולפזר אותן כל 3 שעות. כמובן על מנת שהגליקוגן יוכל להיאגר בשריר חייבים לשתות 3 ליטר מים.

אני מגיעה לפאריז 3 ימים לפני המרתון, כבר בטיסה אני לוקחת איתי כריך ופרי ליתר ביטחון, אני חייבת למלא מאגרים...

פאריז שלפני המרתון זו לא פאריז של אחרי המרתון. לפני המרתון אני עסוקה בחיפוש מתמיד של פחמימות ומים, פחמימות ומים, שחלילה לא יעברו 3 שעות ולא הכנסתי פחמימות. מנסה לנחש מי מסביבי הגיע למרתון, ומתכננת איפה אני ארוץ את הריצה האחרונה לפני המרתון.

יום לפני אני יוצאת לריצה קלילה אחרונה 5 ק"מ בסיום המסלול, ואני מדמיינת את עצמי עוברת שם מחר מה תהייה ההרגשה, כמה כוח יהיה לי? מה יהיה הזמן שלי?  

ארוחת הערב לפני מתוכננת מראש במסעדה איטלקית מומלצת מאוד, מזמינה ספגטי ברוטב עגבניות ללא ירקות ללא תוספות מיוחדות ונזהרת מאוד עם האלכוהול, רק בשביל ה"לחיים". משתדלת לישון מוקדם - משימה לא פשוטה.

בוקר המירוץ, זהו זה הגיע. כמובן אני אוכלת את הכריך עם הריבה לוקחת ג'ל לתחילת המירוץ ומקפידה לשתות בלגימות קטנות.

כשהגעתי לשער הניצחון אז זה היכה בי, אני הולכת לרוץ מרתון!!!

מסביבי המוני אנשים, נשים וגברים צעירים ומבוגרים וכולם באו לרוץ. ברקע מתנגן השיר "Iv'e gotta feeling" 

שעד היום מזכיר לי את פאריז. מזג אויר מצוין לריצה, קצת קריר אבל הגעתי מצוידת עם חולצה ארוכה שהשלתי ברגע שהתחילו לספור לאחור 1,2,3 יריית הזינוק - וזה מתחיל, אני רצה ולוקחת ג'ל ועוד ג'ל, מרגישה בעננים פשוט מרחפת. מסביבי עשרות אלפי רצים, בצדדים המוני מעודדים והנופים של פאריז ברקע, אני רצה בתוך גלויה, נהנית מכל רגע, משתדלת לא להגביר ולזכור שהמירוץ עוד ארוך.

בק"מ ה- 30 ממש מול האייפל התחלתי להגביר, טעות שאני משלמת עליה אחר כך. כאן באמת מתחיל המירוץ אנשים מסביבי עוברים להליכה ואני ממשיכה 36 ק"מ ואני נכנסת לטריטוריה לא מוכרת מה יקרה איך הרגלים שלי יגיבו, אני ממשיכה ומשלמת ביוקר על היהירות של ההגברה המוקדמת מדי, אני מאטה והרגלים קצת כבדות, אבל אני לא מוותרת ורצה עד הסוף.

 

 

זהו נגמר עשיתי זאת, רצתי מרתון,  42,196 ק"מ, ואני עדיין עומדת.

ממשיכה ללכת עם ההמון, שותה, אוכלת ועדיין לא מעכלת שזה נגמר.

רק כשראיתי את החברים ודיברתי עם הבית הבנתי והתמלאתי גאווה.
חוויה מרגשת מדהימה ומיוחדת במינה.

לכן היום לאחר שנה כשאני שומעת על אנשים שמתכוננים למרתון פאריז אני נזכרת בחיוך.

מצפה לכם חוויה מדהימה תנצלו כל רגע כי זה עובר מהר.

מיטל.



 
חדשות באתר
הרשמה לעדכונים במייל
כתבות אחרונות
לכל הכתבות...
מופעל באמצעות מגוון אפקט Nitro - הבית של הספורטאים